סוגי הצוואות
החוק בישראל מכיר כיום בארבע סוגים שונים של צוואות. רק צוואה שנערכה באחד מארבעת האופנים המפורטים בחוק, תאושר ע"י בית המשפט ותזכה את היורשים המפורטים בה, בעיזבון שהשאיר להם המנוח. כל צוואה שנערכה בצורה שאינה מפורטת בחוק, תיפסל.
ארבעת סוגי הצוואות החוקיות הללו הינן:
צוואה בעדים:
צוואה שנערכת בנוכחות שם שני עדים לפחות, אשר שומעים מן המצווה שזו אכן צוואתו. העדים חותמים על הצוואה, ובכך בעצם מאשרים שאכן ראו שהצוואה נערכה בפניהם ע"י המצווה. צוואה בעדים ניתן לכתוב בכתב יד או בהדפסה אך החתימות חייבות להיות בכתב ידם של המצווה והעדים (לא ניתן לחתום באופן אלקטרוני כלשהו) וחובה לציין עליה בין היתר גם את היום שבו היא נערכה.
לפני שהעדים חותמים את שמם ופריהם על הצוואה, חייב המצווה להצהיר בפניהם כי זו אכן צוואתו. צוואה שנחתמה מבלי שהמצווה הצהיר כך בפני העדים יכולה להיפסל בבית המשפט. דרישה נוספת של החוק היא שהעדים יחתמו על הצוואה במועד שבו היא נערכה ולא במועד מאוחר יותר כלשהו שכן במקרים שבהם העדים חתמו על הצוואה מאוחר יותר, ניתן יהיה לתקוף את כשירותה.
לאור כל דרישות החוק השונות והרבות, על מנת שצוואה בעדים תהיה חוקית ותאושר ע"י בית המשפט, רצוי מאד לערוך אותה בפני עורך דין המתמחה בטיפול בנושא זה, שכן מספיקה טעות קטנה אחת, בכדי שניתן יהיה לתקוף בהצלחה את האמור בצוואה, ולגרום לביטולה ולחלוקת נכסיו של המוריש באופן שונה מהאופן שבו ביקש שרכושו יחולק.
צוואה בפני רשות:
צורה נוספת לצוואה חוקית הינה כאשר עורכים אותה בפני רשות שיפוטית (שופט, רשם של בית המשפט, דיין בבית דין רבני וכד') או בפני נוטריון.
את הצוואה עצמה יכול לערוך המצווה בשתי דרכים. האחת באמצעות אמירתה בעל-פה בפני הרשות השיפוטית, והשנייה באמצעות כתיבתה בנוכחות הרשות השיפוטית, והגשתה לאותה רשות שיפוטית לקבלת אישורה. כאשר המצווה אומר את צוואתו בעל-פה, הרשות השיפוטית כותבת את דבריו ולאחר מכן, מקריאה את שנכתב באוזניו של המצווה לקבלת אישורו שאכן הכתוב תואם את כוונתו.
צוואה בכתב יד:
הסוג השלישי של צוואות חוקיות, הינו צוואות שנכתבו בכתב ידו של המצווה. צוואות שכאלה חייבות גם כן כמובן לשאת את התאריך המדויק שבו הן נערכו, וכן את חתימתו של המצווה בכתב ידו. ללא חתימתו האוטנטית של המצווה, על גבי צוואתו, לא תאושר הצוואה ע"י בית המשפט, שכן לא תהיה כל הוכחה לגמירות דעתו של המצווה בעת שערך את צוואתו.
במקרים של עריכת צוואה בכתב יד, אין החוק דורש את חתימתם של עדים על גבי הצוואה ולכן יש כאלו שרואים בסוג זה של צוואות כבעייתי ביותר, שכן קל יחסית להשפיע על המצווה לערוך אותה בצורה שמתאימה למי מן היורשים העתידיים (איומים וכד') מבלי שניתן יהיה בבוא העת, להוכיח שאכן הייתה מעורבת בעריכת הצוואה השפעה בלתי הוגנת כלשהי.
שימו לב, טעות נפוצה של עורכי סוג זה של צוואות, הינה עריכתן באמצעות מחשב, כאשר המצווה מקליד את צוואתו על גבי המחשב ("כדי שהצוואה תהיה ערוכה ויפה"), מדפיס אותה וחותם בסופה שת שמו. במקרים כאלה, הצוואה כמובן תיפסל מאחר והיא לא נכתבה בכתב ידו של המצווה כפי שדורש החוק.
צוואה בעל פה:
הצורה הרביעית של צוואה חוקית הינה צוואה שנערכת בעל-פה על ידי המצווה. מדובר במקרים חריגים מאד שבהם המצווה רואה את מוות לנגד עיניו אם מפאת מחלה קשה או כל סיבה אחרת. אולם, על מנת שצוואה בעל-פה תהיה חוקית, צריך שהמצווה יהיה, למרות מצבו הרפואי הקשה, בריא בנפשו וברוחו.
על פי דרישת החוק, צוואות מן הסוג הזה חייבות להיעשות בנוכחות שני עדים, אשר שומעים את דבריו של המצווה, ועורכים בהתאם רישום מדויק של אמירותיו אליהם. כמובן שקיימת במקרים אלו דרישה שהעדים יציינו את התאריך המדויק שבו נעשתה הצוואה, יחתמו עליה את שמם ופרטיהם המזהים, ויפקידו אותה בבית המשפט אצל הרשם לענייני משפחה, בהקדם האפשרי לאחר סיום עריכתה.
חשוב לציין שצוואה בעל פה הינה מוגבלת בזמן, ואם כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה, המצווה עדיין בחיים, היא מאבדת אוטומטית את תוקפה.
